<h1>אבודרהם הלכות ברכות</h1>
<h2>דף כח.</h2>
וסתם כלי לאחר י"ב חודש משתכח מן הלב, דיאוש בעלים לאחר י"ב חודש, דתנן בבבא מציעא בפרק אלו מציאות מי שמצא כלי או שום אבידה חייב להכריז ג' רגלים, פסח שבועות סוכות, אבל לא ד', לפי שכבר נתיאשו ממנה בעליה.
<h2>דף מב.</h2>
ההולך למוד את גרנו, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתשלח ברכה כל מעשה ידינו על שם שכתוב בפרשת מעשרות (דברים י"ד, כ"ט) למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה. כי ידוע הוא שהקדוש ברוך הוא שולח ברכה בכרי כיון שהוא רגיל לעשר שנאמר (מלאכי ג', י') הביאו את [כל] המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, אמר רבי יוחנן מאי עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די (תענית ח' ע"ב) אבל יש ברכה בכרי אחד יותר מאחר, לכך מתפלל שתשלח ברכה בכל מעשה ידינו, פירוש ברכה גדולה, התחיל למוד אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם השולח ברכה בכרי הזה, השולח, רצה לומר אשר שלח, כמו המוציא לחם, אשר הוציא, כי בוטח הוא בשם שכבר שלח לו ברכה, כיון שהתחיל למוד כדי לעשר. כרי הוא גל של תבואה, והוא מלשון רבותינו ז"ל, נתמרח הכרי. מדד ואחר כך ברך הרי זו תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול, ולא בדבר המדוד, ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר (דברים כ"ח, ח') יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.
<h2>דף פט.</h2>
ומצוה זו אינו חייב בה אלא בארץ ישראל בלבד, כמו שנאמר בתחילת פרשה זו, בבואכם אל הארץ, ובזמן הזה מוציאין שתי חלות, חלת האור, והיא מעט מן העיסה, ישרוף, זכר לחלה, והאחרת נתנה לכהן.
